Terrible two . האחיינית שלי היא בת
שנתיים וחצי, זה הגיל הכי כייפי שיש, הם מתחילים לדבר והמילים שיוצאות מהפה מלאות
מתיקות ותום, אמיתיות כמו שרק ילדים יודעים להיות כל כך אמיתיים. בכל זאת הביטויי
הזה באנגלית, הוא נחלתם של הורים רבים שחווים לראשונה את התנסות הילד שלהם באמירת
"לא" אסרטיבי לכל בקשה. מדהים כמה אפשר ללמוד אפילו רק מלהתבונן בילדים.
האחיינית שלי כבר שנתיים וחצי
מתהלכת על פני העולם, ליתר דיוק היא מתהלכת בעיקר בישוב מרוחק מעל ואדי קלט, ליד
ירושלים. כל זאת וגם העובדה שאין לה טלוויזיה, לא עזרה לה להתחמק מההשפעות המגדריות
שמתחילות בחדר הלידה. אני הייתי התמימה לחשוב שזה בכלל אפשרי.
"אני רוצה שמלה" אומרת האחיינית שלי וברגע מעיפה מעליה את
המכנסיים והחולצה.
"אבל למה?" אני שואלת, באמת רוצה לדעת מה הסיבה.
"ככה"
"את לא נולדת אישה, את נהיית אישה" סימון דה בבואר.
כל ניסיון לחלוב את האמת
מהילדה (בשלב הזה של חייה אמור להיות כל כך קל וטבעי) נגמר ברצון שלי לחבק אותה
ולהביא לה נשיקת דודה.
אחרי שניה היא חוזרת מאושרת לבושה בשמלה ורודה מסתובבת במקום ומנסה
להרגיש את שולי שמלתה, אולי גרסה מוקדמת למרילין מונרו.
שמלה זה יפה וזה נחמד, זה לא העניין. למעשה יש פה כמה עניינים שונים
לגמרי:
א.
כרגע היא
לא שמה לב לזה, אבל בעתיד הלא רחוק השמלה תגביל את תנועתה. תגביל את התנועה שלה
ממשחקי ספורט תחרותיים, או סתם משחקי חוץ כמו טיפוס על עצים, למשחקים בתוך החדר.
תגביל את התנועה שלה בעתיד היותר רחוק, לשים לב לשולי שמלתה ללא הרף.
ב.
התעסקות
יתרה במראה החיצוני. (ובשלב כה מוקדם בחייה!)
האמת שאני יודעת למה היא אוהבת ללבוש שמלות. לפחות אני חושבת שאני יודעת,
כי זה ההסבר הכי הגיוני. בגלל שהיא כזאת יפה (באמת האחיינית שלי היא יפיפייה
קלאסית) כל פעם שהיא לובשת שמלה היא יוצאת אל החדר וכל הנמצאים מתפעלים ממנה
ואומרים לה כמה היא יפה. ברור שהיא תרצה לחזור על מה שמעניק לה כאלה תגובות
חיוביות ותשומת לב.
מובן לגמרי.
נשים אוהבות ללכת למספרה.
יש נשים שמשקיעות כסף רב במניקור/פדיקור, החלקות/תוספות לשיער,
קוסמטיקה... למה? נשים אוהבות להרגיש יפות. זה הכיף שלנו. יש תעשיות שלמות שחיות מזה. יש
גברים שחושבים שזה בגללם, שאנחנו מתלבשות יפה, מסתדרות, לכבודם- טעות נפוצה. צר לי
לנפץ לכם- אתם לא באמת מרכז העולם. זה לגמרי בשבילנו. פשוט כי זה נותן לנו הרגשה
טובה. זה כיף לנו ואנחנו אוהבות את זה. אגב, תמיד נשמח לשמוע את זה (שאנחנו יפות,
לא שאנחנו מרכז העולם).
אז מה רציתי מהאחיינית שלי בכלל?
לשים את הדברים בפרופורציה.
בגלל שזה נחמד מאוד להיות אישה, להיות יפה, אבל..... אנחנו לא בובות.
ופה נמצא הקו המטושטש הזה, בו נשים מחפשות גבר עשיר, גברים עשירים לועגים להן,
החברה מעבירה לנשים מסר כל הזמן היופי הוא ערך עליון. אבל ה"חברה" הזאת
היא בסך הכל המדיה התקשורתית (הטלוויזיה,
פרסומות, סרטים, אינטרנט) שמנוהלת בידי גברים. זו לא קונספירציה, זו האמת שנחשפת
בהתבוננות של יותר מ2 דקות. וזה מקומם של הפוסט פמיניסטיות לצאת ולומר:
את יפה, את יפיפייה. זה בסדר, זה אפילו משאב של כוח.
אבל..
זה לא כל מה שחשוב.
ואני מתדרדרת עכשיו לתוך
קלישאה, ש..
היופי הוא פנימי.
בסך הכל, את יכולה להיות הכי יפה שיש,
אבל בסופו של דבר,
האישיות חשובה הרבה יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה