כי אם הוא כבר ויתר, מה איכפת לו לנטור, מה כבר חשוב לו יותר מצידקתו?
הסליחה חייבת לבוא מתוך מקום של איכפתיות, הלב צריך להיות רחב מספיק כדי להכיל אותה, לבלוע את האגו, להרפות מן הטינה.
הסליחה תמיד תהיה רכה, אך קשה מאוד לביצוע.
המשאלה שלי, היא נבואה. היא הרצון, האמונה שמחשבה בוראת מציאות קיימת.
הנבואה לעולם לא תתגשם אם לא יהיה לה את ההדדיות- אם היא לא תמצא את השותף- שיחבור אליה, שירצה בה.
הנבואה לא תתקיים אם ימשיך הפחד ויוסיף להאפיל עליה ולמלא אותה בחששות.
הנבואה זקוקה לאהבה.
האהבה מגיעה רק מהמקום הטהור.
זה המקום שצריך להיזכר בו. מכיוון שהוא הושחת.
צריך לחפור תחת ההריסות, לגלות את הנתונים הארכיאולוגיים של מה שהיה. לדעת, שזה לא משנה בכלל מה יהיה,
פשוט לשמוח על מה שהיה.
כי מי יודע מתי תחזור שוב אהבה כזאת גדולה.
