בקצה של רחוב נשענת אישה יפה לאחור בשמלה קצרה שולפת סיגריה דקיקה,
שואפת עמוקות ומפזרת ענן עשן סביבה. מתוך הערפל היא מתגלה ביופיה הפריזאי ומבטה
החד שמגרש כל מבט תועה לעברה. היא מפשקת את רגליה בלי שום דאגה לשולי שמלתה
הנמתחים ומותירים פתח קטן לסקרנים. אבל זה עידן שבו הסקרנות גוססת. המידע נגיש
יותר מתמיד, מפוזר מסביב, בלי קטגוריות, בלי "מי נגד מי". ואין כבר יופי
פריזאי. יש ציצים זקורים או שפתיים מנופחות, וכל תיאור כזה מגרה את הדימיון שכבר
הוסט מתרבות פורנוגרפית אל יחסי מין שכמעט ולא מדברים לאף אישה שאני מכירה. דפי
מפזרת שיערה בשמש, האין זה סקסי?
"משיכה מינית מורכבת מחמישים אחוז של מה שיש לך, ועוד חמישים
אחוז של מה שאנשים חושבים שיש לך" סופיה לורן.
מי מחליט מה סקסי עבורינו?
האם אצילי זה סקסי? האם כריזמה ואסרטיביות? ומה הסקסי הזה אומר לנו
מלבד אותה אנרגיה מינית שמושכת כמו מגנט?
אם ישראל הולכת ונהיית שמרנית יותר בניגוד למתירנות המינית שכל כך
מאפיינת את מדינות המערב. איפה זה משאיר אותנו? איפה זה משאיר את דפי?
אני רוצה לשבת ולכתוב את מה שהתודעה שלי מתקשה לעכל. רק כדי שאוכל
להבין יותר. לפרוס את החוטים על הרצפה לחפש את הקצוות ולהתיר את כל הקשרים. אולי
זו בכלל שאלה פילוסופית.
אתמול ראיתי את הפקות התיאטרון של י"ב. נגררתי כמו אחות גדולה
למופת לצפות באחותי הקטנה מגשימה את עצמה על הבמה. יפה וקורנת, באתי לראות מה אפשר
ללמוד ממה שהחבר'ה הצעירים העלו מציגים. הם מציגים את העולם בעיניים שלהם והם
העיניים של הדור הדיגיטלי, ילידי שנות ה90 שגדלים על פורנו ופייסבוק ועוד כל מיני
דברים רעים שעושים אותם ילדים בצורה מעצבנת.
בחנתי את העיסוק שלהם במיניות. קודם כל אם השחקנית היתה יפה- הדמות
שלה היתה מינית, ואם לא- הדמות שלה היתה מצחיקה או שהיא שיחקה גבר. כלומר אין פה
"גם וגם" ואולי בגלל שאלה מחזות ישנים. השחקנית היפה ביותר היתה המינית
ביותר והיא שיחקה זונה, לא בלי רגשות אשם. הקהל הריע כשהמוזיקה נהייתה קופצנית ואל
הבמה קפצו שחקניות בחצאיות קצרות.
אבל מה רע בזה? או למה זה מרגיש רע?
כמעט ועלה שיח כזה אל האויר בפורים. כאשר מידי שנה חוגגים שחרור
ומיניות ומישהו צוחק על משהי לאיזו זונה היא הולכת להתחפש.
אי אפשר לדבר על מיניות מבלי לדבר על פורנו.
בארה"ב כבר מדברים על זה שהפורנו הורס את היחסים בין גברים
לנשים, כאשר הוא גורם לגברים לראות נשים כחפץ ועל כן גורם לקשיים וכשלים בתקשורת
בינהם. בנוסף הפורוגרפיה צובעת את המיניות בגוון אחיד שלא הרבה נשים מזדהות איתו.
עולם הדייטינג עובר לדיגיטלי והעולם הסקסי יחד איתו. בדרך אנחנו מאבדים את גולת
הכותרת של ספרי הדרכה של סקס(מקור אמין וטוב לחינוך מיני) : תקשורת ואינטימיות. מה
שלא עובר מסך גדוש מציצות ושפיך.
מעבר למה שהפורנו מכתיב לנו כסקסי, הבעיה נרחבת הרבה יותר.
אז אני חושבת שנעשה לנו עוול. אידיאל היופי לבדו לא אשם בזה. וקשה
לשים את האצבע. אבל אם נחקור את המיניות נראה שיש בה מסרים סותרים שקשה לנו לקבל.
האם מיניות היא אסורה? האם אישה שהיא מינית תיתפס כקלת דעת? במדינתנו השמרנית (כפי
שכבר ציינתי) אנו מחונכים לכך שהמיניות שמורה ומתפרצת רק בין 4 קירות ועם הבן זוג
שלך (חבר/בעל). ואם את מינית למדי ייתכן שלא יקחו אותך ברצינות או יחשבו שאת קלת דעת,
במילים אחרות: מפגרת.
אבל דפי נושפת עשן על כל החוקים האלה. היא מתמתחת לאחור וקולטת מבטים
רעבים שגורמים לה לסרב בתחושה של סיפוק.
411 לפנה"ס עולה מחזה בו נשים מתאגדות ומונעות יחסי מין מבעליהן
כדי שתיפסק המלחמה (ליסיסטרטה)
היופי והמיניות ככלי, אולי אפילו כלי נשק. עדיף מרובים לא?
כשתרבות המערב שוב מאכזבת, אי אפשר שלא לפנות לתרבות המזרח כדי לקבל
תשובות או לפחות השראה.
הכפר קאג'ורהו בהודו מתהדר במקדשיו המפורסמים, עליהם עיטורים מסותתים
באבן בדמות הקאמה סוטרה. שושלת הצ'אנדלה העתיקה אשר יצרה את המקדשים הללו (הם בני
2000) שנה, האמינה שישנם 2 דרכים להגיע להארה רוחנית: יוגה (תפילה) ובהיוגה (דרך
הגוף) - אורגזמה.
מעבר לכך, תרבויות המזרח מקשרות בין אנרגיה מינית לאנרגיית החיים. לטענתם
זו האנרגיה שעושה את האדם לתוסס ומלא חיים.
לסיכום : משפט של וודי אלן:
"אני לא יודע מה השאלה, אבל מין הוא ללא ספק התשובה"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה