נודדת בשינה

שוכבת על הגב ומותחת זרועות. הן ארוכות ונמתחות ואם נמצאים בשקט חרישי אפשר ממש להרגיש את כל המרידיאנים שרצים לי בתוך הדם וממלאים אותי. ממלאים אותי במה? מביטה לתיקרה ומדמיינת שהיא שמיים פתוחים זרועי כוכבים ואני בכלל במקום אחר רחוק מפה. אני בתוך חורשה ירוקה עם עצי אורן גבוהים וריח של טחב ועשן, שאריות של מדורה, שיחי רוזמרין עשבים שוטים וחרדלים, קולות של חזירי בר מכל עבר מקיפים אותי, אני שוכבת על הגב ולא זזה, הם לא מבחינים בי אני חלק מהטבע עכשיו, דוממת כמו העץ. אני משתלבת פה נפלא. אף אחד לא מרים גבה, אף אחד לא גורם לתחושת אכזבה. יש רק חיים. רק פרחים שפורחים ועצים ששוכנים אחד ליד השני ואף אחד לא שואל אותם לאן הם הולכים. הוויה של קיומיות מתמשכת. אין שאלות ואין תשובות, יש רק מרחבים, חיות קטנות, חרקים, מעופפים למינהם, הפתעות של שלוליות וצמחים בתוך מעיינות, פשוט נהנים מהשמש, פשוט נהנים מהנוף.

פותחת את העיניים, אני עדיין בחדר שלי בבאר שבע, שהוא לא רע, אבל הוא לא גבעות ירוקות, ואני כבר חודש לא יצאתי מהעיר הזאת. שוכבת על הגב ומנסה לנקות את הראש ולחשוב רק מחשבות חיוביות. מותחת את הרגליים בפויינט, חזקות וחדות מה הייתי עושה בלעדיהן. כמו בסוף של שיעור יוגה, אני שוכבת על גבי ומנסה להרגיש כל איבר ואיבר בגוף. כל האיברים שאנחנו שוכחים מהם ביומיום, הם גם זקוקים להתייחסות, הבטן הבירכיים, הבהונות, המרפקים. סופרת עד 10 הינה עוד ניסיון להירדם, אני אפילו לא מגיעה ל10 וכבר מצליחה להשתחל לה מחשבה רעה לתודעה שמאיימת על השלווה, שאני מחפשת, פה, בשעה כל כך מאוחרת. שעה שאני כבר הייתי אמורה לישון בה. ממזמן.

פוקחת עיניים, מביטה לשמיים, כי התיקרה היא בסך הכל דבר גישמי ביני לבין האלוהים. האלוהים שתמיד מקשיב וממלא אותנו. האלוהים שתמיד שם לכל התחינות שלנו. אני מבקשת ממנו, תשמור לי על אחותי הקטנה, על ניצן, על נטע, שאוראל תפרח ותישמח, על אחי, גיסי, תעשה שיהיה טוב להורים, תשמור על סבתא שתהיה בריאה. אני מבקשת אהבה בשביל כל האנשים שאני אוהבת. אני ממשיכה ומבקשת את כל הטוב שיבוא, מודה על כל הטוב שכבר קיים, תשלח לי את האהבה שלך שתמלא לי את כל החורים בנשמה, שתמלא אותי באור שלך. אני עוצמת עיניים וחיה צמרירית וורודה יורדת עליי לאט לאט כמו ענן, עוטפת אותי בערפל. הכל כל כך רך וורדרד, עוטף אותי ומגן עליי מכל הגמדים הקטנים השחורים שמתרוצצים לי בראש, וכל הדרקונים שבלב. זה רק הענן הורוד הזה עכשיו שאני בתוכו, והוא האלוהים, הוא בתוכי, הוא מקשיב לי. ואני מאמינה לו. מאמינה לו שהוא מעביר אותנו דברים כדי שנתמודד איתם ונלמד מהם. הוא מחבק אותי חזק עכשיו ואני יודעת שהוא אוהב אותי ושומר עליי, תשמור לי על כולם. חיוך מתקתק מתמתח לו עכשיו מלחי אחת לשנייה וממלא אותי בשלווה שאני מבקשת והינה סוף סוף אני נרדמת.