ג'וני השפיל מבט למטה בבוז. "למה
מי נראה לך שאתה בכלל?" הגבות שלו התכווצו וחשפו קמטים חדשים בפנים. בטח
השמש, לא הגיל. 26 זה מוקדם מידי, לפחות לפי סטנדרט אירופאי. איש אבטחה נדחף לזירה
"הלו מה קורה פה?!" בפנים לוהטות אדומות, למרות שערב וחושך. אבל ילדה
קטנה מפוחדת עמדה שם בפינה ולא ידעה מה לעשות. חסרת אונים, גורה עם מאות אוזני
זאבים מתקרבים בחשיכה. היא היתה בורחת, אבל ג'וני לא ייתן לה. במקום זה הוא דוחף
אותה לפינה "את תהיי בשקט רגע שומעת" הגבר השני נקלע לסיטואציה לגמרי
במקרה, רק פסח בדרכו הביתה מהעבודה, איש הייטק, מסיים מאוחר. דווקא נראה נחמד, לא
לבוש מידי, לא מרושל מידי, קצת עייף. ג'וני היה כל זה רק בלי הקצת, הוא היה לעיתים
מסודר, פתאום מרושל, מצבים של גברים: יום עסל, יום בסל, מצב רוח חרמן+רעב+עייף,
שיכור. בטעות נתקלו אחד בשני, טעות שבטח אותו זר מתחרט עליה ואני שמחתי עליה מאוד.
לא ציפיתי שהוא יאבד שליטה ככה, הרי הוא מכיר אותי כבר שנים. כשאני הכרתי אותו זה
היה במקרה לגמרי, הוא נכנס לחנות שעבדתי בה וחיפש עבודה, במקום להשאיר טלפון, לקח
את שלי. בדיוק סיים את הצבא עם כל החופש הזה בעיניים והרצון לבלוע את העולם.
עיניים שהיום קצת יותר עייפות ומחפשות את השלט לפלייסטיישן. עדיין אהבתי אותו.
"אז מה קרה?" הוא שאל אותי
בתקיפות, "ואתה, אתה לך מפה, אל תתערב, לך הביתה זה לא קשור אליך"
"נשמה אל תתני לו להתייחס אלייך
ככה" הוא אמר לי בתחינה
"אל תתערב אמרתי לך!! לך
מפה"
"תודה זה בסדר" זרקתי, בלי
להתכוון, חושבת בעצם, איזה איש טוב אתה, תודה.
אז מה הוא אמר לך? מה הוא עשה
לך?"
"הוא לא עשה לי כלום" אני
אומרת לו אבל רואה שהוא פשוט לא מאמין. התעצבנתי וניסיתי לזוז ממנו אבל הזרועות
שלו חסמו אותי והדביקו אותי אל הקיר. "את לא הולכת לשום מקום" "אני
כן" היישרתי אליו מבט חצי מתכוון חצי נכנע, קצת מתבייש, בלי לדעת ממה. פתאום
ג'וני שלח יד לעבר החזה שלי, תופס לי בשד "ככה הוא עשה לך?" תופס לי את
השד ומסובב "תלך מפה אתה מכאיב לי" העפתי אותו. איש האבטחה הגיע, כולו
אדום "הלו מה קורה פה?!" "תגידי לו שהכל בסדר" ג'וני לוחש לי
"תגידי לו עכשיו". "הכל בסדר" אני אומרת בקול רועד. ג'וני
מזיע מעליי -איך הגעתי למצב הזה- חולף לי בראש עשרות פעמים, חסרת מנוחה ג'וני
עדיין חוסם אותי אני רק מנסה לסדר את השימלה בתקווה שיתעייף ממש בקרוב או שירצה
ללכת לאכול, אני הרי מכירה אותו כל כך טוב "אני בסך הכל רוצה שיהיה לך
טוב" הוא אומר לי בפה מהביל מאלכוהול "אני פשוט לא יכול לראות את כל
הגברים האלה מתחילים איתך זה מטריף אותי" אני מסתכלת עליו ופתאום הוא הגור
חסר האונים ומפוחד, בא לי לצעוק עליו, ברחוב וליד כולם "אתה משוגע ופסיכופט
וצריך טיפול דחוף! במקום זה אני אומרת לו: "יש לך מזל שיש לך אותי אז אל
תהרוס את זה" ומשחררת אנחה. כאילו שהוא לא הרס את זה כבר, כאילו אין לנו שום
דפוסים של הרס שחוזרים על עצמם. אבל ג'וני ואני זה סיפור של שנים שהברק עבד בו כמו
הברק בעיניים שלו. הוא שולח ידו אליי, אני מתחמקת וחוזרת לזרועותיו "אל תעשה
את זה שוב" אני אומרת לו בתקיפות "אני לא אעשה" "מבטיח?"
"נשבע, בתנ"ך אני נשבע" אבל הלב שלי לא הפסיק לדפוק וכל הזמן חשבתי
על הזר הזה שלא ידע מכלום אבל ידע הכל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה