הייתי קטן אז, צהבהבב ורך.
עם פרוותי הקטיפתית התחככתי נגד גזעים מחוספסים. עוד הייתי מחכה לאימי, היא הייתה מלבישה לי את המקור הזה. חצי צהוב חצי כתום וארוך. הייתה מאכילה אותי, מכל מה שמצאה בדרכה. כל כך קטן, קטן מכדי להודות לה. תודה אמא, על כל הדאגה. היום כשאני כבר ציפור עצמאי, ולפעמים מגיע עד מרחבים ארוכים ומשתרכים כמו אפריקה, אני נזכר לפעמים, איך בלי לבקש שום תמורה ובלי אף דרישה היא הייתה תמיד מגיעה, לפעמים מאחרת לפעמים מקדימה, תמיד מגיעה אליי, והיה שם כל כך חם. הינה רק לפני כמה חודשים, אני חושב שחלפתי על פניה. עברתי בדרכי למצוא את מה שבדרך כלל אני מוצא במפגש הרחובות קלישר, השלום, ליד החורשה. ותמיד אני מרים קצת את הראש לחפש אותה, והיא התכופפה ונתנה ממקורה לגוזלים, והראתה להם איך מרכיבים את המקור. צריך לשים על קצה האף, לקשור מאחור, אף פעם לא הדוק מידי, לא משוחרר, היא הייתה מצמידה לי וקושרת לי, רוכנת מולי, כל פלומת פרוותה הרכה והזהובה, מתחככת לי בלחי, חום הקן היה עולה ומציף אותי ונשאר קר לעומתי. הינה היא עכשיו, היא דואגת לגוזלים. אני רק גדל, ורואה איך הם מתחלפים. כל פעם יש גוזל אחר עם מקור, והיא תמיד מגיעה עם חושייה האימהיים, מלקטת ומפרה ומסבירה הסברים. אני מתרחק ממפגש הרחובות, מדרים אל החורשה, פה ושם ליקטתי לי איזו פינה. האם יש קנים בלי גוזלים? בשביל הציפור לנוח?
כשהיא נתנה לי את המקור, היא תמיד הוסיפה: זו המקור תהיה טובה לפי המטרה שתהיה לה" מה אני עושה עם המקור, מלבד להיזכר בך אמא...
לפעמים המקור, הייתה קצת מכבידה לי, ואז הייתי חושב על כך שמעולם לא אמרת, שצריך לטפל בה, וללכת איתה ככה, לפעמים על הצד, שלא תקבל את הנטייה הזאת קדימה, איך לא אמרת?
שוב אני בפינת קלישר השלום, רוח קרה החלה לנשב ממערב, ואני מרגיש את החשיכה נופלת עליי כמו שמיכה. מדלג לי לכיוון הקן, יודע שגם היום, דבר לא השתנה ושוב יהיה שם קר. לעזאזל אני מקלל, ולמה היא אף פעם לא אמרה לי: תשים את המקור על הצד לפעמים שלא ייפול קדימה" אמא היית אומרת לי עכשיו, והייתי נרכן אלייך להרגיש את חום גופך דרך הפרווה הקטיפתית שלך, הפלומתית. הוא לא עובד לי המקור כמו שהבטחת. מי יעזור לציפור כל כך קטנה? האם יש לציפור כזאת חיי חברה? יש לי עצים וענפים וצמרות, ומחטי אורן, וברושים, אצטרובלים, מהדקי סיכות, חתיכות צמר גפן, בדלים, בוץ או עפר פעם פגשתי סנאי והוא אמר: "אתה ציפור כל כך ממורמר, איך אפשר בכלל לאהוב כזה דבר, בטח אפילו אמא שלך לא הצליחה" ואני חשבתי על אמא, ורגעי האושר העילאיים בחיי, שהייתי נאהב, לא בגלל מי שהייני, אלא למרות.
