הוא מתחיל להתפורר לאט לאט הרסיסים מתפזרים על הריצפה,
אני מתכופפת לאסוף, כל השיער נושר על פניי ואני לא רואה דבר.
שפכתי עלייך את כל מה שהיה
לי לתת
אמא אמא אני קוראת, אבא מחכה בבית כבר חזר מהעבודה, אני חוזרת לבד מהאוניברסיטה, שמישהו יתקשר לסבתא יגיד לה שהכל בסדר שלא תדאג,
בדידות ואכזבה,
הרי זה קורה לכל אחד
את לא פה, לעולם לא תהיי, מה שרציתי בכלל אין לך לתת, כמה נוח היה לך להתכרבל בתוכי, לקחת כמו קולב להשוויץ בי, והינה עכשיו אני כל כך לבד ובא לי פשוט לצרוח לשמיים
לקלל אותך בלי רחמים
להשמיץ ברבים
כמה נתתי לך, ואת בכלל לא מבינה
אבנים קטנות בצורת לב
כבר אין בי צורך לחמלה, ליבך כמו קרח ובטח כבר שכחת,
התגברת או לא התגברת, בטח התגברת ואת בשלך, אבל תמיד היית רק בשלך, זו הייתה הבעיה,
אני רק מנסה להיות חזקה ורק לפעמים זה מצליח, קשה לי לשכוח, ברגע אחד אני נותרת לבדי ואת משתלטת על כל מחשבותיי,
יבוא יום ואזדקק לא לך.
הינה הוא מזדחל לעיתו היום הזה. יחד עם נגיעות לא שלך, יחד עם מגע לא מוכר. חום גוף מחמם אותי לרגע, אני מתמסרת אליו, שוכחת מהכל. אף מחשבה לא עוברת בראשי, דממת אלחוט. ידיים מטפסות מטפסות מנסות לתפוס, נשמה חמקנית. אמצע הלילה וכולם ישנים. המיטה חורקת, אחת, שתיים, שלוש, הגניחות שלי קצובות וחרישות מול הנחישות של גבר רעב. שוב אני קמה למחרת, עם אבן אחת פחות על הלב. תמהה איך ברחת לי מהמחשבה, הרי את תמיד שם בבוקר.
לב רגיש שלי, לב מתחנן שלי, אני כבר כל כך מרחמת עליו. הוא כבר כל כך עייף. הוא ייגע מרוב נתינה, אך עוד גווע לאהבה. לב שלי תנוח לך. תפסיק לשוטט בלילות חסר מנוחה. לב שלי שבור, זה לא פעם ראשונה. אתה כבר אמור לדעת, אתה ידעת מההתחלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה